התקני הגנה מפני נחשולי מתח (SPDs)-טכנולוגיית הליבה העומדת בבסיס רצועות מתח מוגניות-שמקורה בסוף המאה ה-19, ושימשו תחילה להגנה על קווי הולכה עיליים. האבולוציה שלהם התקדמה בשלבים שונים, כולל אלומיניום, סרט-תחמוצת, גלולה-סוג (1920) וצינורית (שנות ה-30), ואחריהם בולמי סיליקון קרביד (שנות החמישים) ומעצמי מתכת-מתכת (1970). מאז 1992, סין ראתה את ההשקה ב-קנה מידה גדול של מודולי SPD-תעשייתיים-תקני, 35 מ"מ DIN-ניתנים להרכבה, ניתנים לחיבור (בדוגמאות של עיצובים גרמניים וצרפתיים) ויחידות הגנה משולבות מסוג-מסוג מתח מתח (בדוגמאות של עיצובים בארה"ב ובבריטניה).
כמוצרי-משתמשי קצה, פסי חשמל מוגנים-התפתחו גם מלהציע תכונות בטיחות בסיסיות לשילוב יישומים חכמים. דגמים מוקדמים סיפקו בעיקר הגנה בסיסית מפני מתח, תוך שימוש ברכיבים- מובנים כגון וריסטורים וצינורות פריקת גז כדי להגן מפני מתח יתר. פיתוחים שלאחר מכן הציגו מנגנוני הגנה רב-שכבתיים, המשלבים תכונות כמו נתיכים תרמיים ודיודות מדכא מתח חולף (TVS). פסי חשמל מודרניים-מוגנים מפני נחשולים משלבים כעת טכנולוגיות חכמות; הם משתמשים בחיישנים-מובנים לניטור מושכל ואזהרה מוקדמת, תומכים בשליטה מרחוק ובניהול אוטומטי באמצעות אפליקציות לנייד, ומציעים יכולות ניתוח ואופטימיזציה של נתונים. יתר על כן, עיצובי מוצרים עכשוויים ובחירת חומרים שמים דגש רב יותר על אסתטיקה, קיימות סביבתית ועמידות.